המשקל הסגולי של קליפת עץ: צפיפות יבשה ולחה

אנו מכנים קליפת עץ את השכבה החיצונית, הסדוקה והנפרדת בקלות של הגזע או השורש. במובן ביולוגי רחב יותר, הקליפה היא מכלול רקמות צמחיות מיוחדות המעבירות חומרי הזנה מן העלים לשורשים. קליפה קיימת בענפים ישנים, בגזע, בשורשים וגם בנצרים צעירים.

מבנה ותפקידים

הרכיבים העיקריים:

• קליפה חיצונית — החלק החיצוני של נצרים רב־שנתיים, המורכב משכבות מתות של שיפה וקליפה ראשונית. לצמחים מסוימים אין שכבה כזאת ובאחרים היא בולטת. היא עשויה להיות טבעתית, כמו בגפן, או קשקשית, כמו באלון.
• פרידרם — אזור אנטומי בגבעולי צמחים עילאיים המורכב מכמה רקמות. הוא משתתף בחילוף גזים ומגן על הרקמות הפנימיות מחימום יתר ומאובדן לחות.
• קליפה ראשונית ומשנית ושיפה — רקמת הולכה המורכבת מתאי סקלרנכימה ופרנכימה ומיסודות כברה חיים המעבירים את מוהל השיפה.

הרכיבים הכימיים העיקריים:

• תאית. תכולתה בקליפה יבשה היא כ־16–23%. מולקולותיה יוצרות חוטים צפופים ללא הסתעפויות צד, והיא מעניקה לרקמות חוזק מכני ואלסטיות.
• ליגנין. תרכובת פולימרית המהווה עד 33% מן הדפנות המעוצות. אפשר לדמות תאית וליגנין לזיון ולבטון היוצרים מבנים אורגניים חזקים.
• חומרי מיצוי, עד 30% ממסת הקליפה — נוזלים צמיגים או חומרים יבשים המורכבים מכוהלים, אסטרים, מים או חומצה פחמתית.

משקל קליפת עץ

עובי, לחות וצפיפות משתנים לפי סוג העץ ותלויים בגיל, במיקום על הגזע ובתנאי הגדילה.

טבלת משקל קליפה במטר מעוקב

שימוש בקליפה

תחומי השימוש בתעשייה ובמשק רחבים ואינם מוגבלים למלאכת יד ולאריזות דקורטיביות.

• מפיקים ממנה זפת עץ, טאנינים, לטקס מצמחי כישור, חומרים רפואיים ותבלינים רבים.
• לבעלי חיים מסוימים היא מקור עונתי או משלים למזון ולמינרלים.
• בגינון משתמשים בקליפה גרוסה כחיפוי. אכילת קליפה אפשרית רק במינים מסוימים ומחייבת זיהוי ושיטת הכנה מדויקים.
• קליפה גרוסה, כפסולת תעשיית העץ, משמשת לייצור לוחות סיבי עץ.